Deepnlp

כידוע למי שמכיר את נושא ה-timeline יש נטיה חזקה של אנשים בעולם המערבי לצייר את ציר הזמן בכיוון של העבר בצד שמאל.

1.    הקדמה - מושג הטראנס, מופיע במילון המונחים של ה –NLP  כמצב בו המיקוד הנפשי של המטורנאס, מכוון פנימה, זאת בניגוד למצב הערנות בו המיקוד מופנה אל העולם החיצוני לנו.
מסופר על מילטון אריקסון שטיפל לא פעם תוך כדי שהוא עצמו היה נתון בטראנס , כך שחזר למצב ערנות רק עם סיומה של הפגישה הטיפולית.
ואני תוהה, האם מוטב למטפל שיהיה  במצב טראנס במשך הטיפול או אולי עדיף שיהיה במצב ערנות?
ואני תוהה עוד, האם אכן המצבים הללו סותרים, כך שההתייחסות אליהם צריכה להיות כ – או זה או זה אך לא שניהם? ואולי, ניתן להיות בו זמנית בשני המצבים גם יחד?

אחד העקרונות החשובים בעבודה עם אנשים שרוצים להיפטר מרגשות שלילים שקיימים בחייהם מגולמת בהנחת היסוד של NLP שמאמינה* כי לכל התנהגות יש כוונה חיובית אבל לא רבים יודעים שיש עוד תופסת להנחת יסוד זו שמדברת לא רק על כוונה אלא גם על תועלת. המטרה שעומדת בבסיס הענין היא מטרה מענינת מאוד. אנו רוצים שלפני שהקליינט מוותר על הרגש השלילי שלו(שאולי “הורס לו את החיים”)הוא ימצא בו נקודה טובה ויקבל כי יש בו(ובאדם שמייצר אותו…) משהו חיובי שלא היינו רוצים לוותר עליו. רק אז, אחרי קבלת ההווה ,ויצירה של הערכה אליו נהיה מוכנים לצעוד לדרך חדשה שאיננה שוללת את המצב הקיים אלא מעין “התפתחות אבולוציונית שלו”.  במאמר זה נסקור בקצרה שתי שיטות שמאפשרות לעשות קבלה רגשית של התנהגות לקויה. רווח משני

שיטות תרפוטיות שונות גורסות כי חובה להבין את המטופל כדי לעזור לו. לכן אנו רואים מטופלים שמגיעים למטפל עם רשימת הסברים ארוכה שאותה הם רוצים שהוא ישמע כדי לתת להם “חוות דעת” כדי שיבין אותם ו”יסדר” להם את החיים. הרבה ממאמץ זה מיועד להבין למה ההתנהגות הבעייתית היא כמות שהיא ומה גורם למטופל לפעול כך ברמה מודעת יותר או פחות. ב-NLP גורסים כי במקום להבין למה הוא עושה את שעושה ננסה להבין כיצד הוא עושה זאת.  זה נעשה ע”י דרך המודלינג. במודלינג אנו מנסים להבין את המטופל דרך הרובד המבני בהתנהגותו ואנו מנסים לחקות בתוכינו את המציאות הפנימית שלו(”איך הוא עושה את זה”) כדי שנוכל לחוות את אותה בעיה שהוא חווה. ברגע שהמטפל מרגיש שהוא נכנס לאותה בעיה כמו המטופל זה הזמן לעצור… לצאת החוצה, ורק אז לבנות טכניקה מתאימה לשינוי ממש כמו כפפה ליד.

אחד הדברים המפאינים כל טיפול נפשי מוצלח הוא ההגעה למקומות נפשיים בהם האדם עוד לא היה קודם. במינוח של המטופל זה יהיה בדרך כלל “תקיעות”, במינוח של גישת ה-NLP נאמר כי זהו גבול המפה. המפה היא מה שאנו מכירים על האעולם ועל עצמינו ואילו הגבולות שלה מציינים בדיוק את אותם מקומות בהם צופה מבחוץ רואה שיש דרך ואילו הצופה מבפנים(הסוביקט היקר, העצמי) מתנהג כאילו “עיניים לו ולא יראו, אזניים לו ולא ישמעו”. בדרך כלל התשובה שהמטופל או האדם יענה במרום זה תהיה האמת האוניברסלית “אני לא יודע, אני באמת לא יודע מה לומר לך [למה זה כך, מה יש שם, מה אני באמת רוצה

במאמר שלהלן, המיועד לאנשים בעלי השכלה מסוימת ב-NLP, תוצג בפניכם דוגמא של מציאת אסטרטגיה קוגנטיבית של פעילות באמצעות כלי התשאול של ה-NLP. נזכור כי אסטרטגיה היא אוסף של פעולות פנימיות וחיצוניות שעושה האדם כדי להשיג תוצאה מסוימת, ב-NLP ישנו מאמץ להגיע לרכיבים הכי פרימטיבים של ההתנהגות כגון -  תמונות, תחושות, קולות, דבור פנימי, ריחות וכד’ - בכדי ליצור מעין רצפט או מתכון של ההתנהגות

אחד הדברים הידועים כרווחים משניים של תופעת הדיכאון הוא החיבור הפנימי. האדם המדוכא סוכל מכאובים ונגעים רבים אולם למרות זאת, כאשר מנסים להציע לו מזור וסטימולציה חיצונית הוא בדרך כלל מתנגד בטענה שאין לו כוח ו”תעזבו אותי”. שאלת המטה-מודל של הנלפ כמובן תנסה לברר “אין לו כוח, למה בדיוק?”. באחד מסרטיו מציע טוני רובינס(שיש לו סדרה מדהימה על יחסים), קואץ ברמה עולמית, לבחורה הסובלת מדיכאון כי הצורך שדבר זה ממלא עבורה הוא החיבור בלתי-אמצעי אל עצמה. במאמר זה אציע להשתמש בכוח כדי להגיע הרבה מעבר לגבולות התרפיה…

בדיוק סיימתי עכשיו טיפול עם קליינט שהיה לו קושי רב בלהגדיר מטרות. בעקבות סדנת ה- NLP הנפלאה של דיוויד שפרד(ותודה לאלונה יוגב על הארגון)  על Time Line Therapy ® בה השתתפתי בשבוע שעבר, החלטתי לבדוק אילו רגשות מלווים את חוסר היכולת הזו(מעבר לכעס ולתסכול) ומצאתי עצבות. עצבות היא רגש שלילי(בתרגום חופשי - ר”ש…) שמכסה על העוצמה והיופי הפנימיים של האדם באשר הוא אדם ולכן במקום להמשיך להסתבך עם המטרות החלטתי לעזור לו לשחרר את העצב ולראות מה יפתח אז.

שנת הלימודים עומדת להסתיים וחשבון הנפש שלי כמורה מתחיל. מספר כיתות עברו דרך נפלאה והגיעו להשגים יפים בהחלט(למשל קבוצה של 3 יחידות שסיימה בהצלחה שתיבגרויות במתמטיקה כבר בכיתה י’ וקבוצה אחרת בה עשינו הרבה תהליכי  NLP)וכיתה אחת של ילדים בכיתה ז’ שמאובחנים רובם כבעלי לקות הלמידה של ADHD בה נתקלתי בקשיים בלתי פוסקים שמתחו את היכולת היצירתית וההכלתית שלי לקצה.

היום היה לי חידוש מענין.

הלב דופק ומתרגש, חבקים ישנים נפתחים, השלכה על מראות חיצוניות מתגלה כחרב פיפיות אכזרית ונעימה שלעולם לא נוחה באמת ואיננה מרפאה. מסך יורד על העיניים, המבט מופנה פנימי ,פשוט כי אין לו ברירה, ומגלה כי הנסיון לנהל את הזולת מתגלה כנסיון נואש לנהל את עצמך, חלקים בתוכך ששכחת או השכחת והמה לא נשכחו. לבל ידח ממני נידח.

בערכת הוידאו “מטאפורות טיפוליות” מדבר ריצרד בנדלר על חשיבותו של “המשחק” עם הבעיה של המטופל. באחת האמירות היותר מענינות שלו שם הוא  רומז שכל טכניקה שהוא המציא בנלפ היא בעצם גנובה ממטופל שלו שהשתמש בה באופן יוצא מן הכלל כדי ליצור… בעיה. למשל, ממטופל מפוחד שלא יצא מהבית שש שנים הוא למד כיצד ליצור תמונות ריאליסטיות של העתיד באופן כזה שישפיעו על ההווה בחוזקה, מאחרת למד כיצד לתרגם קומפולסיה לשוקולד למחויבות להצלחה אישית ומאחר למד כיצד לבנות לעצמו פוביה מרגשות רעים… החוכמה הגדולה היא לא רק למצוא את התבנית של המטופל אלא להשתמש בה

שמתי לב שפעמים רבות אני מסתבך בדיוק כאשר אני צריך לעשות דברים ובעיקר את אלו הפשוטים… לכך כמובן יכולות להיות סיבות רבות אבל כאשר אני שוכח מהן ומוותר על הנסיון להבין את הסיבות שנמצאות בעבר ושואל את עצמי מה מונע ממני לעשות זאת כעת, בהווה, אני מוצא פעמים רבות שישנו פרט חסר, משהו שמונע ממני לעשות את הדבר בזמן הווה ודבר זה מכניס אותי למצב רגשי שלא מאפשר התקדמות.

זהו סיפור על חוויה תהליכית מרתקת שעברתי עם חגי אשר במהלכה זכיתי לפגוש את נושא מערכות-הייצוג (סאב מודאלטיז בלעז או תתי-אופנויות בשיטת רטר) באור שונה. לא רק כאמצעי להאיר מקומות אפלים או חלק מטכניקה מובנית לאבחון סגנון תקשורת ליצירת שנוי, אלא גם ככלי העומד בזכות עצמו. מודל שלם להבנה ושנוי שבאמצעותו מתאפשר למונחה לגלות באופן עצמאי את מכלול התמונה והחוויה, לגלות מיד ראשונה את הפרטים אותם סינן החוצה מהחוויה שלו או אלו שעברו את הפילטר הראשוני אך עברו עוות פרשני בסיסי כלשהו (למרות שהם מתעוותים בין כה וכה).

לפני זמן מה, הייתי בדרכי למפגש הכרות עם תחום מדהים שנקרא NLP - שיטה פסיכולוגית קצרת מועד לטיפול בפחדים, טראומות ובכלל לחולל שינוי אישי.

כבר בדרך התלבטתי קשות אם להירשם לקורס ובצר לי פניתי לאלהים ואמרתי:

“אלהים, תן לי איזה סימן ולו קטן אך משמעותי, האם שווה לי ללכת לקורס הזה או לא”…

שישים לזקנה -
כשהכנתי את הדרשה היום, חשתי בהתרגשות דומה לזו שמתעוררת בי כאשר אני עובד על דרשת חתונה, לקראת מפגש עם חתן וכלה תחת חופתם. ארץ ישראל היא אהבה ויום העצמאות הוא יום הכלולות, יום חידוש הברית בין עם לנחלת אבותיו. התחושות הנאיביות שלי בימי הזיכרון והעצמאות – שמחזירים אותי לתמימות של נעוריי – מה משמעותם? האם זו עצימת עין מראיית המומים הרבים? אינני חושב כך.