Deepnlp

אחד הדברים הידועים כרווחים משניים של תופעת הדיכאון הוא החיבור הפנימי. האדם המדוכא סוכל מכאובים ונגעים רבים אולם למרות זאת, כאשר מנסים להציע לו מזור וסטימולציה חיצונית הוא בדרך כלל מתנגד בטענה שאין לו כוח ו”תעזבו אותי”. שאלת המטה-מודל של הנלפ כמובן תנסה לברר “אין לו כוח, למה בדיוק?”. באחד מסרטיו מציע טוני רובינס(שיש לו סדרה מדהימה על יחסים), קואץ ברמה עולמית, לבחורה הסובלת מדיכאון כי הצורך שדבר זה ממלא עבורה הוא החיבור בלתי-אמצעי אל עצמה. במאמר זה אציע להשתמש בכוח כדי להגיע הרבה מעבר לגבולות התרפיה…

בדיוק סיימתי עכשיו טיפול עם קליינט שהיה לו קושי רב בלהגדיר מטרות. בעקבות סדנת ה- NLP הנפלאה של דיוויד שפרד(ותודה לאלונה יוגב על הארגון)  על Time Line Therapy ® בה השתתפתי בשבוע שעבר, החלטתי לבדוק אילו רגשות מלווים את חוסר היכולת הזו(מעבר לכעס ולתסכול) ומצאתי עצבות. עצבות היא רגש שלילי(בתרגום חופשי - ר”ש…) שמכסה על העוצמה והיופי הפנימיים של האדם באשר הוא אדם ולכן במקום להמשיך להסתבך עם המטרות החלטתי לעזור לו לשחרר את העצב ולראות מה יפתח אז.

שנת הלימודים עומדת להסתיים וחשבון הנפש שלי כמורה מתחיל. מספר כיתות עברו דרך נפלאה והגיעו להשגים יפים בהחלט(למשל קבוצה של 3 יחידות שסיימה בהצלחה שתיבגרויות במתמטיקה כבר בכיתה י’ וקבוצה אחרת בה עשינו הרבה תהליכי  NLP)וכיתה אחת של ילדים בכיתה ז’ שמאובחנים רובם כבעלי לקות הלמידה של ADHD בה נתקלתי בקשיים בלתי פוסקים שמתחו את היכולת היצירתית וההכלתית שלי לקצה.

היום היה לי חידוש מענין.

הלב דופק ומתרגש, חבקים ישנים נפתחים, השלכה על מראות חיצוניות מתגלה כחרב פיפיות אכזרית ונעימה שלעולם לא נוחה באמת ואיננה מרפאה. מסך יורד על העיניים, המבט מופנה פנימי ,פשוט כי אין לו ברירה, ומגלה כי הנסיון לנהל את הזולת מתגלה כנסיון נואש לנהל את עצמך, חלקים בתוכך ששכחת או השכחת והמה לא נשכחו. לבל ידח ממני נידח.

בערכת הוידאו “מטאפורות טיפוליות” מדבר ריצרד בנדלר על חשיבותו של “המשחק” עם הבעיה של המטופל. באחת האמירות היותר מענינות שלו שם הוא  רומז שכל טכניקה שהוא המציא בנלפ היא בעצם גנובה ממטופל שלו שהשתמש בה באופן יוצא מן הכלל כדי ליצור… בעיה. למשל, ממטופל מפוחד שלא יצא מהבית שש שנים הוא למד כיצד ליצור תמונות ריאליסטיות של העתיד באופן כזה שישפיעו על ההווה בחוזקה, מאחרת למד כיצד לתרגם קומפולסיה לשוקולד למחויבות להצלחה אישית ומאחר למד כיצד לבנות לעצמו פוביה מרגשות רעים… החוכמה הגדולה היא לא רק למצוא את התבנית של המטופל אלא להשתמש בה

שמתי לב שפעמים רבות אני מסתבך בדיוק כאשר אני צריך לעשות דברים ובעיקר את אלו הפשוטים… לכך כמובן יכולות להיות סיבות רבות אבל כאשר אני שוכח מהן ומוותר על הנסיון להבין את הסיבות שנמצאות בעבר ושואל את עצמי מה מונע ממני לעשות זאת כעת, בהווה, אני מוצא פעמים רבות שישנו פרט חסר, משהו שמונע ממני לעשות את הדבר בזמן הווה ודבר זה מכניס אותי למצב רגשי שלא מאפשר התקדמות.

זהו סיפור על חוויה תהליכית מרתקת שעברתי עם חגי אשר במהלכה זכיתי לפגוש את נושא מערכות-הייצוג (סאב מודאלטיז בלעז או תתי-אופנויות בשיטת רטר) באור שונה. לא רק כאמצעי להאיר מקומות אפלים או חלק מטכניקה מובנית לאבחון סגנון תקשורת ליצירת שנוי, אלא גם ככלי העומד בזכות עצמו. מודל שלם להבנה ושנוי שבאמצעותו מתאפשר למונחה לגלות באופן עצמאי את מכלול התמונה והחוויה, לגלות מיד ראשונה את הפרטים אותם סינן החוצה מהחוויה שלו או אלו שעברו את הפילטר הראשוני אך עברו עוות פרשני בסיסי כלשהו (למרות שהם מתעוותים בין כה וכה).

לפני זמן מה, הייתי בדרכי למפגש הכרות עם תחום מדהים שנקרא NLP - שיטה פסיכולוגית קצרת מועד לטיפול בפחדים, טראומות ובכלל לחולל שינוי אישי.

כבר בדרך התלבטתי קשות אם להירשם לקורס ובצר לי פניתי לאלהים ואמרתי:

“אלהים, תן לי איזה סימן ולו קטן אך משמעותי, האם שווה לי ללכת לקורס הזה או לא”…

שישים לזקנה -
כשהכנתי את הדרשה היום, חשתי בהתרגשות דומה לזו שמתעוררת בי כאשר אני עובד על דרשת חתונה, לקראת מפגש עם חתן וכלה תחת חופתם. ארץ ישראל היא אהבה ויום העצמאות הוא יום הכלולות, יום חידוש הברית בין עם לנחלת אבותיו. התחושות הנאיביות שלי בימי הזיכרון והעצמאות – שמחזירים אותי לתמימות של נעוריי – מה משמעותם? האם זו עצימת עין מראיית המומים הרבים? אינני חושב כך.

אז ככה. אפשר לשנות הסביבה החיצונית המקשה עלי(לשנות חברים, להפרד ממי שעושה לי חיים קשים, להחליף חברה, להחליף עבודה, לעשות דיאטה ועוד) ואפשר לשנות את מה שבפנים, להתפשר על הצרכים שלי - ולהסתגל. זו אחת הדרכים הטובות שאני מכיר כדי לאבד את הצרכים שלך ואת המרכז העצמי ולקבל את הסביבה בלי לטרוח לעסוק בשינויה ובתמורה להרוויח את השם הטוב שלך והרבה הרבה חברים…

היא חייכה. “אל תדאג, בשבילך נארגן אפילו קולה.”
“איזה בני”ש(כנוי גנאי לבן ישיבה) אתה,” מלמלתי לעברו לאחר שהיא הסתלקה “זה אף פעם לא עובר לכם, אה?”
“מה אתה רוצה, אתה יודע מה תמי תעשה לי אם אני אחזור הביתה שיכור? חבל לך על הזמן.”
הדלקתי את הסיגריה והעברתי את מבטי סביב. שוב, בפעם המי-יודע-כמה נעצרו עיניי על שולחנן של שתי הנערות הדתיות למראה. הקומונארית לשעבר דיברה בטלפון הסלולארי שלה. הבחורה השנייה חייכה והעבירה את ידה בשערה. כן, עדיין יש יופי בעולם הזה. רק עכשיו שמתי לב ששתיהן שותות קפה. נו, ילדות טובות.

למרות השעה המוקדמת המקום כבר היה הומה אדם; מכל עבר נשמעו קולות צחוק רמים, שקשוק כוסות והדי שיחות קטועות; ענן סמיך של עשן עמד בחלל החדר וברקע התנגן קולו המוכר של בוב מארלי. התיישבתי בפינה, ליד הבאר, תוך כדי שאני מחלץ מכיס מכנסי את חפיסת הסיגריות.
“אהלן גידי. כרגיל שליש?”
“כן, אבל חכי עם זה עוד רגע. אני מחכה למישהו.”

בפעם הקודמת ראינו כי אומנויות הלחימה השונות נבדלות זו מזו על פי העקרונות העומדים בבסיסן ועל פי האופן שבו הן תופסות את ההתנהלות הנכונה במצבים של עימות. אם נעבור מהמקרה הכללי של אמנויות הלחימה אל המקרה הפרטי של הטאי-צ’י צ’ואן, אזי אפשר להצביע על מספר עקרונות שעומדים בבסיסו: הידועים שבהם הם עיקרון השחרור, התנועה מן המרכז וכן האופי הדיאלוגי של

אחד החוקים הבסיסים של תורת הקיברנטיקה שגרגורי בייטסון חיבב מאוד ורבים מאנשי ה-NLP שאבו ממנה בראשית דרכם(כאשר הם היו עדיין מדענים וחוקרים ולא אנשי עסקים או משווקים) הוא “The Law of Requisite Variety”. חוק זה טוען כי במערכת נתונה ישנם תמיד משתנים לא צפויים וכדי שרכיב מסוים במערכת יציח להשיג את מטרותיו הוא צריך להיות בעל מידה מסוימת של גמישות. כמה? קיראו

מדי פעם בפעם אני מוצא את עצמי בשתיים בלילה עם הבנה שמשך כל הערב והלילה ישבתי על חומר של מטפל או הוגה מתוך ה-NLP והתעמקתי בחומר שלו. הלוואי שהייתי יכול לומר שיש לי תוכנית מסודרת לכך - אין לי. מצד שני אני כן יודע מי הם הדמויות שאני מעריך בתחום(תמיד כמובן פתוח לשמוע  על חדשות) וכאשר נחה עלי הרוח אני נכנס לתוך העולם שהם יוצרים ותוך שמוש במילה הכתובה, בשמועות של אנשים, בסרטים שונים ובישום מתמיד אני חש ומריח את האדם עד שיש לי איזו הבנה פנימית לגביו.